יום שבת, 13 באפריל 2013

הרפלקציה לבלדה שלי ושל שחר


בתחילה כאשר איריס, המורה שלנו נתנה לנו משימה לכתוב בלדה בעצמנו מאוד חששתי מכיוון שהבלדות שקראתי עד למתן העבודה היו מאוד מתוחכמות ובשפה גבוהה משפת היומיום לדוגמה: "שלושה בני עורב", "לורד רנדל", "אדוארד אדוארד" ו"בת הרב ואמה" מספר הלימוד שלנו "שורשים וכנפיים".

המשותף לבלדות אלו מעבר לכתיבה הגבוהה הם: העלילה המסובכת, פערי המידע, הפואנטות והרמזים במהלך הבלדה על מה שצפוי לקרות בהמשך.

לא ידעתי איך להתחיל את כתיבת הבלדה והתקשתי להחליט על כל פרט בבלדה, מזלי היה שכתבתי את הבלדה עם שחר, חברי, שידע לייצב אותי, שהיה מאוד מקורי,  ובעל רעיונות טובים מאוד בנוגע לשמות הדמויות והעלילה. כתבנו את הבלדה ביחד תוך התייחסות למאפייני הבלדה (צבעים, מילים גבוהות, חזרות, סיום טרגי ועוד).

כאשר סיימנו את כתיבת הבלדה הרגשתי שביצענו את המטלה בצורה טובה מאוד ביחס לנקודת ההתחלה שלנו.
יואב 

יום חמישי, 31 בינואר 2013

הריפיטיציה

כשאיריס נתנה לנו לכתוב את הבלדה, לא ידעתי על מה לכתוב ועל איזה נושא. במשך 3 שבועות בערך היו לי הרבה רעיונות לכתיבת בלדה אבל את כולם פסלתי: רציתי לכתוב בלדה לא רצינית מדי אבל גם לא מצחיקה מדי. רציתי לכתוב על התקופה הזאת אבל התחלתי לחשוב על התקופות האחרות. כשנפגשתי עם יואב להתחיל לכתוב את הבלדה לא היו לנו רעיונות בכלל.
 התחלנו לזרוק רעיונות על מה יהיה בבלדה, על מי מדובר ומה הדבר הנורא שיקרה בסוף. בזמן שהעלנו רעיונות היה את מבצע "עמוד ענן" עם כל ההפצצות, והמחבלים. באותו זמן בערך למדנו בערבית שמות ערביים ואז החלתנו לעשות בלדה על משהו שהפך למחבל מתאבד נגד רצונו ובסוף הוא מתפוצץ.
 תהליך הכתיבה היה קשה: לא מצאנו חרוז לכל מילה, לא הצלחנו לשמור על מבנה אחיד, רצינו לעשות פואנטה אבל לא הצלחנו ליצור רצף אירועים אחיד. אחרי הרבה מחשבה ואחרי הרבה מפגשים, הצלחנו לגמור את הבלדה "דאוד ווידאד".
 אני באופן אישי פחדתי ממה שיחשבו על הבלדה כשיקראו אותה ופחדתי ממה שיגיבו עליה. לסיכום אני לא אהבתי אותה ולדעתי היה לי יותר קל לעשות אותה לבד בלי צורך לתאם פגישות וכו' 


                                                                                                                                שחר